בשנים האחרונות איכשהו צצה טעות קלאסית בטיעון שהבריאה מוכיחה בורא אלמותי. אפשר להתווכח עם הטיעון אבל אסור לטעות בתוכנו.
אז קודם כל הטיעון המקורי בקצרצרה:

  • כל נברא, האם היה תמיד? אם לא, מישהו היה צריך לברוא/ליצור אותו. ההוא שברא אותו, האם היה תמיד? אם לא, מישהו היה צריך לברוא/ליצור אותו. וכן הלאה. מוכרח אם כן שישנו בורא שהיה תמיד.

כאן חשוב רגע לעצור ולהסביר מה הפירוש “קדם”. הרי ברור שהזמן נוצר מתישהו וגם עליו השאלה מה ברא אותו. או אם תרצו, במילים מודרניות: זמן הוא סך הכל מימד.

לכן חשוב לחלק ולהדגיש, שבזמן מעורבים שני נושאים בלתי קשורים. מה קדם למה מבחינת זמן, ומה גרם למה מבחינת סיבה-תוצאה. אנחנו רגילים לאיחוד מוכרח בין שני הנושאים, אולם אין הכרח לוגי לכך. למעשה, כיוון שזמן הוא סך הכל מימד, בכלל לא ברור למה בכלל יש קשר בין השניים. דהיינו, למה ניתן רק להשפיע קדימה על העתיד ולא על העבר.

בקיצור, גם בסביבה ללא זמן, יהיה לנו עדיין יחס של סיבה ותוצאה. אפשר לחשוב כמשל על אבני דומינו, שכל אחת נופלת ומפילה את חברתה, האחת קודמת לחברתה גם בזמן – היא נפלה קודם, וגם בסיבה – היא זו שגרמה לה ליפול. ולעומתם כשיש לנו שורת מטבעות ואנחנו דוחפים מטבע אחת, כל המטבעות זזות יחד. כאן יש קדימה בסיבה – המטבע הראשונה גורמת למטבע השניה לזוז, אך אין קדימה בזמן – כולן זזות יחד.
כך שכששואלים מה קדם למה בבריאה, הכוונה על קדימות של גורם ותוצאה, ולא על עניין הזמן. בדרך כלל בשאלה ומי ברא את אלוקים באים לומר שאנחנו לא יודעים מה היה בהתחלה ולא מוכנים להכיר במצב שהוא שונה מהעולם הרגיל שאנחנו מכירים.