נתבונן בחוק הראשון של ניוטון, חוק ההתמדה. לפי חוק זה – אם יש לנו חלל עם אפס כח התנגדות/חיכוך, ובחלל יש כדור, ונבעט בכדור – הכדור ימשיך לנוע עד אין סוף. כן. אותה אנרגיה קינטית שנכניס לכדור בשניה הראשונה, היא תמשיך איתו לשניה שאחריה, ולזו העוקבות וכן הלאה והלאה ללא סוף.איך ייתכן שהאנרגיה לא יורדת? זה כבר הסבר שלא קשור למתמטיקה שלו. אבל בפשטות, כי האנרגיה ממשיכה משניה לשניה אם לא נוגעים בה. בדיוק כמו שברור לנו שחומר שנמצא באותו חלל, יישאר משניה לשניה ואנחנו לא מצפים שיקרה לו משהו.

אם כן, כשמשהו נברא יש מאין. אז ברגע הבריאה – ברור לנו שהכח שבורא, הוא זה שמהווה את הנברא. נשים לב, זה לא רק הפעולה שיוצרת את התוצאה. ננסה “לעצור” את פעולת הבריאה תוך כדי התהוותה, יש פה כח שבא לברוא משהו חדש. אותו כח ממשיך מרגע לרגע (חוק שימור אנרגיה), ו”מתגלגל” משניה לשניה. כמו שבאנרגיה הקינטית הנ”ל, ברור לנו שאותה אנרגיה בדיוק שהייתה בשניה הראשונה, היא עצמה ממשיכה לשניה הבאה. אם שני אנשים יסתכלו על תנועת הכדור בזמן שונה, לא נאמר שהם הסתכלו על אנרגיה קינטית שונה, אלא על אותה אנרגיה בדיוק. אותו הדבר הכח הבורא (הווה-מתמשך) ממשיך מאותו רגע ראשון הלאה והלאה.

אז כשאנחנו מסתכלים על הבריאה היום, אנחנו לא רואים משהו שפעם פעם מישהו ברא אותו. אנחנו מסתכלים על אותה בריאה ראשונית – שעברה משניה לשניה עד – שהגיעה אלינו. אנחנו עצמנו עדים לכח הבריאה / אנרגיה הראשונית של היקום.