מעבר לעובדה שהומו-סאפיינס הוא המין המשכיל, אנחנו חיים בעידן שהשכלה היא דבר נפוץ ומשמשת בסיס לתפיסת העולם.

אבל.. בואו נעצור רגע ונהרהר – מי אמר שההיגיון שלנו אמיתי? תשאלו – והרי אנחנו רואים שזה עובד. הי, מי אומר שזה עובד? זה אותו היגיון שלנו.

כמו שכח המשיכה של ניוטון – היו בטוחים שהוא נכון, עד לתורת היחסות. ואפילו יותר מזה – ההיגיון שלנו מקשר ארועים. מבחינתנו אם אכלנו תפוח מהסלסלה, וכעת יש שם 3 תפוחים, סימן שהיה 4. מישהו בהיגיון אחר יטען שאכילת תפוח דווקא מייצרת עוד זוג תפוחים, וכהוכחה יציין שכשאוכלים תפוח מקבלים כאב בטן. לנו זה לא מוכיח ונראה לא קשור – אבל בלוגיקה שלו זה כן יכול להוכיח.

זה משהו קיצוני מה שכתבתי כעת, אבל הוא נכון. אנחנו עם הלוגיקה שלנו מוכיחים את הלוגיקה שלנו. תקראו שוב את המשפט הקודם ותבינו כמה שאפילו בלוגיקה שלנו ההוכחה של הלוגיקה שלנו על ידי עצמה היא דבר שגוי.

יש כמה סיבות למה בכל זאת מקובל ללכת לקול ההיגיון:

  • זה הכלי הטוב ביותר שיש לנו
    • מי קבע? א”א לומר. כל טיעון שתביאו, הוא עוד פעם הוכחה מהלוגיקה עצמה, שזה לא נחשב לטיעון..
  • אלוקים עשה את הלוגיקה שלנו, אז היא טובה
    • אממ. אם אתם מקבלים את זה, תפאדל.
  • זו אקסיומה, אנחנו נלך עם ההיגיון למרות שאין לנו אפשרות להוכיח שהיא נכונה
  • אני אתך. הבה ונתקדם