למה הדבר דומה. הבה ונשאל את עצמנו שאלה פשוטה:

  • האם השולחן שלנו בסלון שמח?

בלי להאניש את השולחן, התשובה הפשוטה היא שהוא.. ובכן, בקצרה, לא שמח.

לא שיש לו סיבה להיות עצוב, אבל הוא לא יכול להיות שמח.

נניח לרגע ששמחה ועצב זה די דיכוטומי, האם ניתן אם כן איפה להסיק מכך שהשולחן לא שמח, שהשולחן עצוב?

ובכן, התשובה כמובן היא שלא. השולחן אינו עצוב, כשם שהוא אינו שמח.

איך ייתכן שהשולחן גם לא שמח וגם לא עצוב?

התשובה – כי שמחה ועצבות הם לא במושגים שלו.

 

אותו הדבר בבואנו לדבר על אותו דבר ראשוני שהיה תמיד ושאין לו מאפיינים, אי אפשר לדבר עליו במושגי מה הוא כן, מכיוון שהוא חסר הגדרה, מה שאנחנו יודעים רק זה שכל הגדרה שהיא – הוא לא…

הדבר היחיד שאפשר לומר עליו באופן חיובי זה שהוא קיים. מכיוון שזה לא מאפיין אלא מציאות. בפועל הוא קיים. זהו.