כשמדברים על אלוקים, או על כל דבר שאנחנו לא מכירים ו/או חד פעמי, אפשר לטעון כל דבר, וזה יהיה קביל. עם זאת, כדאי להגדיר מראש מהו סט החוקים שמוביל אותנו, כדי למנוע מעצמנו ליפול בטיעונים שבראש נקי אנחנו לא מקבלים כאופציה ריאלית.

לדוגמא, אין שום הוכחה שהעולם לא נברא לפני שניה, עם כל המידע והזכרונות והידע ההיסטורי שאנחנו אוגרים בראשינו. ובעצם לפני 2 שניות לא היה בכלל עולם.

קבלו קטע, גם אין שום הוכחה שהעולם לא נברא לפני 2 שניות ושלפני 3 שניות כלל לא היה עולם…

כנ”ל, 2.1 שניות. 2.00001 שניות וכו’.

בקיצור, לא משנה מה מישהו יטען, תמיד ניתן יהיה לטעון ש”אולי אחרת”. אני מכנה את הטיעון הזה נמנע הנמנעות, פירושו שאי אפשר לומר שמשהו בלתי אפשרי. מכיוון שכך, בשטח הזה אנחנו צריכים למצוא דרך אחרת לבסס טיעון.

אנחנו חיים בעולם של חוסר אמת אבסולוטית מורגשת. בעולם שכזה, אין אפשרות להוכיח אמת אחת אבסולוטית שכל אמת אחרת תישלל. וכן אין אמת אחת אבסולוטית שמורגשת כך שאין (טכנית ולא טכנית) מי שיטען על אמת אחרת. זה המגרש שבו אנחנו נמצאים, ובו אנחנו צריכים להחליט מה האמת שלנו. ובאומץ.

הדרך במקרה הזה תהיה להתבסס על הלוגיקה הקיימת שאנחנו מכירים, וממנה לגזור דברים נוספים. בדוגמא הנ”ל, מכיוון שכל דבר חדש קודם לו משהו שממנו הוא נוצר (ברמה הלוגית), לא נניח שמשהו התחיל ממצב של אין שבו שלא היה שום דבר ולפתע התחיל. זו דוגמא לשימוש של לוגיקה קיימת גם במצב שבו לא נתקלנו.